החלטה בתיק ת"א 18638-04-10

1.         לפניי בקשה לעשות שימוש בסמכותי לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית-המשפט ולכוף, במאסר או בקנס או בכל דרך אחרת, לרבות צו הריסה, את ביצוע צו המניעה הזמני שניתן כנגד משיב 1, מר הודא סאמר, ת.ז. 033239674 (להלן: " המשיב") ביום 18/04/10.

            באותה החלטה מיום 18/04/10, שניתנה לאחר דיון במעמד הצדדים ולאור הסכמת המשיב, הוריתי כי צו המניעה הארעי, שניתן ביום 15/04/10, האוסר על כל פעולת בנייה ו/או עבודות פיתוח והכשרת הקרקע במקרקעין הידועים כחלקה 10 בגוש 12149 בערערה (להלן: " המקרקעין"), ישאר על כנו עד מתן פסק-דין בתיק שעניינו תביעה לפירוק השיתוף במקרקעין.

2.         התביעה לפירוק השיתוף הוגשה ע"י הימנותא, אחד הבעלים של המקרקעין. שאר הבעלים במקרקעין הם הנתבעים.

הואיל ואין כל הסכם שיתוף בין השותפים במקרקעין, הרי שבעלותו של כל אחד מהם משתרעת על חלק יחסי בכל אתר ואתר במקרקעין ואין לכל שותף זכות לייחד לעצמו שטח מסוים ולעשות בו שימוש ייחודי, ובוודאי שלא לבנות עליו בית לעצמו.

3.         במועד שלא היה ידוע לתובעת/המבקשת בעת הגשת התביעה, החל המשיב או מי מטעמו בבניית בית מגורים, מבלי לקבל רשותה והסכמתה של המבקשת, ואף ללא ידיעתה. לפיכך, במסגרת התביעה לפירוק שיתוף, התבקשו, בין השאר, סעדים של סילוק יד, הריסה וצו מניעה שיאסור על המשך כל בנייה על המקרקעין, שעה שבעת הגשת התביעה נמצא כי פועלים מטעם המשיב עבדו במרץ רב כדי לסיים את שלד בית המגורים שנבנה על המקרקעין (ולא מיותר לציין - ללא היתר בנייה).

4.         לאחר מתן צו המניעה ביום 18/04/10, הסתבר למבקשת באמצעות מפקח מטעמה, מר חגי דיזיצר, כי המשיב ממשיך בפעולות בנייה. נוכח האמור, הוגשה  ביום 18/10/10 בקשה לאכיפת צו המניעה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית-המשפט (להלן: " הבקשה הראשונה").

לאחר שקיימתי דיון בבקשה, ניתנה החלטה ביום 24/10/10, בה קבעתי כי לאחר ששמעתי את המפקח וצפיתי בתמונות, נוכחתי כי הצו מופר, ועל כן הוריתי כי על כל הפרה קטנה כגדולה של הצו, לרבות הזזת בלוק במקרקעין ועבודות יישור שטח, ישא המשיב בקנס בסך 5,000 ש"ח בגין כל עבודה ועבודה שתבוצע בנפרד, ככל שתבוצע.

5.         בפועל, ביזה המשיב את ההחלטה והמשיך לבצע עבודות, חרף צו המניעה וההחלטה בבקשה הראשונה לבזיון בית-המשפט.

ביום 07/11/10, הגישה המבקשת בקשה נוספת לאכיפת צו המניעה לפי פקודת בזיון בית-משפט (להלן: " הבקשה השניה"). 

נאלצתי לקיים שוב דיון, וביום 09/11/10 ניתנה החלטתי כדלקמן:

" ביום 24.10.10 ניתנה החלטה מאוד ברורה על ידי, לפיה על כל הפרה קטנה כגדולה, לרבות הזזת בלוק במקרקעין, עבודות יישור וכל פעילות אחרת במקרקעין, ישולם קנס בסך 5,000 ש"ח.

מצפייה בסרטון שהוצג בפניי ומתמונות שראיתי, נראה כי חרף טענת משיבה 1 לפיה לא נעשתה שום עבודה מאז הצו ועד היום, הדברים אינם כפי שהוצגו על ידם ובפועל נעשתה גם נעשתה עבודה, לרבות עבודות יישור שטח וטפסנות הכוללת כלונסאות וברזלים.

בשים לב לאמור, נראה כי אכן משיבה 1 מבזה את החלטת בית המשפט מיום 24.10.10 ואת צו המניעה שניתן בשעתו.

  לפיכך, אני מורה שוב כי לא תעשה שום עבודה בשטח, לא הפעלת גנרטורים, לא הסעת טרקטורים, לא יישור שטח, לא ניקוי קרשים ממסמרים ולא שום עבודה אחרת.

הקנס אותו השתתי ימשיך לעמוד בעינו, וכן אני מזהירה כי ככל שגם קנס זה לא יעזור והמשיבה לא תפנים את חובתה לציית לצווי בית המשפט, ישקול בית המשפט להפעיל את הסנקציה החמורה של מאסר לצורך ציות לצווי בית המשפט..."

6.         גם מהחלטה חריפה זו ומהאזהרה המפורשת לעשות שימוש בסנקציה החמורה של מאסר, התעלם המשיב והמשיך בעבודות הבנייה.

לאור המשך הזלזול, הפרת צווי בית-המשפט והמשך הבניה, הגישה המבקשת בקשה נוספת ביום 05/05/11, שלישית במספר, לאכיפת צו המניעה לפי פקודת בזיון בית-המשפט (להלן: " הבקשה השלישית").

שוב נאלצתי לקיים דיון, לבחון את ההתקדמות בבניה שנעשתה מאז הפעם הקודמת, ומצאתי שוב כי המשיב או מי מטעמו המשיך בבניה וביזה את הצו ואת בית-המשפט, וכך קבעתי בהחלטה לאחר הדיון מיום 26/05/11:

" עדותו של מר סמאר אחמד אינה מהימנה בעיני, באשר לטענתו לפיה לא ביצע כל עבודות מאז מתן צו המניעה באוקטובר או נובמבר 2010, שכן התמונות מדברות בעד עצמן, בהשוואה שביניהן, בין אז לעכשיו.